‏הצגת רשומות עם תוויות קליק. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קליק. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 9 בדצמבר 2012

הטרור של ה"חסוי"

צלצול, צלצול, צלצול, מבט, מספר חסוי.
קפיצה, ניגוב קרם השוקולד על השמלה, "הלו?"
"הקרן לילדי עובדים נכים מסכנים חולים מובטלים, ללא השכלה עם בעיות מוטוריות וחוסר קממבר במקרר. אה, כן וגם אמא שלהן מתחתנת ואין כסף להכנסת כלה"
"אהה..שלום?"
"היי, תרצי לתרום לנו את כל הכסף שלך"
"אין לי"
"אולי לבעלך יש?"
"אולי"
"תשאלי אותו"
"הוא לא פה"
"טוב לא משנה, תני את מספר האשראי שלו וכבר ניצור איתו קשר."
"אה, אוקיי, מעולה. את רושמת?"
קליק, ניתוק, חזרה לפחזניות.
צלצול, צלצול, אמא שלי. נדבר יותר מאוחר. צלצול צלצול אמא שלו, אני חולה. צלצול הוא, נו מה? נדבר בבית.
צלצול צלצול מספר לא מזוהה.
"הלו?!!?!"
"שלום מדברים מקופת חולים שמעסיקה במחלקה אחת נאצים בדמות שירות לקוחות, רופאים אחיות וצלמי רנטגן ומלאכים בדמות שירות מכירות במחלקה אחרת, אני רואה שאת כבר מתקרבת לגיל הבלות וטרם עשית ביטוח סיעודי אצלנו למקרה, את יודעת, חס וחלילה, שלא יקרה לך כלום, אינשאללה תמותי, אבל למה שתיהי עול על הבעל, על הילדים, על המשפחה, חס וחלילה שלא יקרה כלום, כן? אבל לא חבל ככה לזרוק את החיים שלך?"
מבט אשם על הפחזניות ועל חבל התליה בפינה
"תראי, לא כל כך חשבתי על זה עדיין.."
"תסתכלי על עצמך שמנה!!! עוד כמה זמן את חושבת שתוכלי להישאר בבית ולמלא את עצמך בשומן רווי ושומן טרנס ושאר שומנים מגונים אחרים בלי לשאת בתוצאות! את אישה רעה, את אזרחית לא שווה, את לא מחזירה את השקעת מערכת החינוך בך! את לא תורמת למאמץ הכלכלי של המדינה, את נטל על חמותך, השכנה שונאת אותך! אפילו החתולים כבר לא מתקרבים לפח שלך! המוכרת במכולת כבר יודעת את השם שלך, הדוור קופץ לכוס קפה כל יום ואת עושה את העבודות השחורות של כל השכונה, כי לך ממילא יש מלא זמן פנוי והן נשים מצליחות. את הקרבן של הקולקטיב הקפיטליסטי. תתביישי לך זונה"
"אני מצטערת.."
"עכשיו מה מספר האשראי שלך..?"
נסיון התאבדות באמבטיה מלאה במלח ובועות, אולי בכל זאת היות הזה עוד עתיד להיגמר בטוב.
צלצול, השכנה שתקפוץ לי. צלצול השכנה שתקפוץ לי. צלצול, בעלה של השכנה שיקפוץ לי. צלצול אמא שלי, לא לוותר. צלצול האוניברסיטה, הבנק, ביטוח לאומי, וההיא ממשאבי אנוש. אני מוותרת.
"הלו..."
"תראי אני יודעת שעוד לא מצאת עבודה אבל אני רוצה להציע לך משהו שלא תוכלי לסרב לו. מ6 בבוקר עד 10 בלילה, כי צריך לקפל הכל אחכ את מבינה, בסופר פארם, את, בושם ועמוד, איך נשמע לך? 200 שח תעריף לכל היום וזיון מאחור מצד מנהל המשמרת אם תמצאי חן בעיניו. אפשרות קידום לזיון מקדימה אם תיהי ילדה ממש טובה, אז מה את אומרת? עדיין לא נואשת מספיק?"
"תודה.. תודה לך.."
נסיון התאבדות שני. דחיסת צ'יפס, שוקו, ביגלה וסלמון מול גוסיפ גירל. השפעות האוכל מרגיעות את הררי הבושה והמחדל בדמותי. על הספה גופתי כבר עשתה את כל העבודה עבור הצייר של המשטרה שבא לצייר קוי מתאר מסביב לגופות (עם מי שוכבים כדי להתקבל לעבודה הזאת? הגופות מקבלות את זה בהבנה?)
צלצול, צלצול, צלצול, צלצול, צלצול. נראה לי הגיעה הזמן להחליף מנגינה. "זיקוקים" אחד פרץ כלשהוא. עושה טוב. בזיקוקים ה17, אני מתפרצת.
"כן אמא, לא אמא, טוב אמא, זונה תרדי לי מהוריד מעכשיו אם את רוצה לדבר איתי תעברי קודם דרך הבן שלך, הוא היחיד שחייב לך משהו וגם זה לא הרבה. לא מעניין אותי לשלם את החוב. מה את אומרת? אה, אז תמסרי לו שידחף לתחת וישלח לי קבלה. לא מעוניינת, לכי תבדקי אולי אמא שלך תרצה לחתום לך. בוודאי, איך את רוצה את זה? בתשלומים עם ריבית? תפני ליועץ התקשורת שלי הוא כבר יסגור איתך. מה את אומרת? הוא רק גנח בטלפון? טוב אולי הוא צרוד נסי שוב עוד שעה ואז עוד שעתיים ואז מחר ועוד שבוע ועוד שנה. גם אני מאוכזבת ממך. אמא שלך כל כך רצתה שתיהי רופאה ובסוף יצאת מזריעת סוכני ביטוח, אני גם לא הייתי סולחת לעצמי. שלום? כן? איזה רב? בסדר תרשמי מספר אשראי. הלו? לא בבית. תבוא לפה נראה אותך גבר. כן זה תא קולי מזדיין!!! לא אל תרגיש צורך להשאיר הודעה!! בניגוד אליי יש לתא קולי שלי סטנדרטים!! אתה ילד! כן מאמי, אני אכין את הקציצות של אמא שלך, כן מאמי אני אשתדל לא לחשוב עליה כשאני טוחנת את העוף. ואל תשכח להביא לי צ'יפס למחר."
ערב. חור שחור. קולות גריסת קציצות ברגע. הספה זועקת לעזרה. אני דוחפת לה קצת ווליום, לי זה עזר.
צלצול, מספר חסוי. צלצול מספר חסוי. צלצול מספר חסוי. הספה מחזירה לי מבט אפאתי. בשלב הזה היא כבר לא תוכל לייעץ לי. היא בשיחה ערה עם הכריות. דורשת מהם נסיגה חד צדדית בתמורה לשאריות בייגלה.
יש לך הודעה חדשה. הכריות מסכמות שאני אפריד בינהם לבין הספה בתמורה להחלפה לצד הקריר שלהם אחת ל10 דקות מבלי שאבקש. יש לנו ראש פשע חדש בגזרת איקאה.
התא קולי מתחנן אליי. הוא מבטיח לי סנדוויץ' בתמורה לקוד. קוד קטנטן, רק 4 ספרות, נוווו בחיאת שמנה.
0000. שלום מדברים ממשרד האיש העשיר בתבל יש לנו משרה פנויה בשבילך בשירותי החברה. התפקיד כורך בהושטת גלילי נייר לבכירים הבאים לבקר ובניגובי טוסיק באופן לא סדיר. תנאים מסריחים, תוספת אשפה וחרדות. קיבלנו קורות חיים שלך. נשמח לזמן אותך לראיון. אנא הביאי איתך מגבונים לחים והמון מצב רוח. חזרי אלינו למספר.."
קליק.
תא קולי מלא. 

יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

החמות שלי

החמות שלי אישה טובה.
החמות שלי דואגת לי כשאין לי עבודה.
החמות שלי מתקשרת אליי פעמיים בשבוע לשמוע מה מצאתי. היא גם שולחת לי משרות בבזק בינלאומי/סלקום/פורקס  לטלמרקטינג/מכירות/ניהול תיקים/עובדת קבלן/זונת צמרת ומתפלאת למה אני לפחות לא מנסה? זה לדוברי שפות, יש אפשרויות קידום ובמיוחד זה לא כאילו את יכולה להיות עכשיו בררנית כשהבן שלי הוא היחידי שמביא הביתה כסף.
"היי חמות"
"היי כלה פרענקית שאני לא מבינה למה הבן שלי בחר בה ולא בעורכת דין/מהנדסת מחשבים/רופאה מבית טוב, מה שלומך?"
"מצויין, אני כל כך נהנית להיות בבית ולא לעשות כלום כל היום ולשחק אותה מסכנה כשהוא חוזר הביתה עד שהוא מסכים לעשות גם כביסה וכלים, כן כן, הבן שלך, הכל טוב?"
"מעולה, כואבת לי הרגל/השן/היד/הברך יש לי שיעול/וירוס/שפעת/דלקת, כולם מרחמים עליי ובנוסף לכל יש לי אותך על הראש"
"יופי, אני כל כך שמחה לשמוע שהכל כרגיל"
"תגידי, כלה סתומה שכנראה לא יודעת להשתמש בזיבינט, את מכירה אתר- אולג'ובס?"
"כן."
"את מחפשת שם?"
"כן ברור"
"כי שאלתי את אסתר/יפה/טובה/מזל הבת המוצלחת שלי והיא אומרת שיש שם מלא משרות ממש טובות שאפילו את תוכלי להתקבל אליהן."
"מממ..."
"בקיצור אני שולחת לך משרה במשרה חלקית במשרד של סרסור, אני בטוחה שיש לך את הכישורים הנדרשים."
"תודה לך חמות נערצת על שאת מועילה בטובך להתפנות מטיגון השניצל שלך מספיק זמן בשביל להושיט עזרה לאוכלת נבטים ומרעיבה בעלים"
"אז תשלחי להם קורות חיים טוב?"
"ברור"
קליק.

יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

הצעה 2:
שולחת קו"ח וכו'.
יש! יש ראיון. מתרגשים, מתלבשים, יוצאים מוקדם.
השעה 10:00. הראיון ב11:00.
"היי! כבר יצאת?"
כן ברור, אני ליד הבניין משעה 10:00.
"כן, יצאתי כבר, יש עכשיו פקקים, לא רציתי לאחר".
"אה, תראי המראיין/הבוס הגדול/המעביד הראשי לא הגיע עדיין."
"אוקיי, בסדר, יש עוד שעה."
"אז זהו שכנראה הוא לא יגיע תוך שעה."
"אה.. מתי הוא צפוי להיות?"
"לא יודעת, אני לא המזכירה אני רק מעבירה לך כי הוא ביקש ממני."
"אה, אז אפשר לדבר עם המזכירה?"
"לא פה, אולי עוד חצי שעה תנסי אז."
קליק.
יש ציפורים בשמיים, מאגניב. לא חשבתי שי ציפורים בתל אביב. היי מגניב! הומלס מנגן בחלילית.
כעבור חצי שעה, גרון יבש ואוזניים צורמות-
"שלום, יש לי פגישה עם ביג בוס ב11:00 מתי הוא צפוי להגיע?"
"מי את?"
"אה, התקשרתם אלי מקודם, יש לי פשוט פגישה איתו"
"אמרתי לך! אני לא המזכירה! עוד לא הגיעה."
קליק.
11:15. אין אנשים ברחוב. מדי פעם עוברי אורח אלגנטיים עם תיק של עבודה עוברים לידי עם חיוך גדול ועושים לי "זין" עם היד.
"שלום, אה, יש לי פגישה עם הבוס..?"
"כן, טוב תראי המזכירה לא פה, הוא יהיה באזור 12:00".
"באיזה שעה בדיוק?"
"אזור 12:00. אין לתת לך שעה בדיוק. רוצה תחכי."
"אוקיי, לא, פשוט שאני אדע אם להישאר באזור.."
"תעשי איך שאת חושבת."
קליק.
אני זונת חיפוש עבודה.
אני נשכבת על הכביש ונותנת לציפורים לחרבן עליי ולמוניות לדרוס אותי. למזל טוב.
12:00
"היי, הבוס כבר הגיע?"
"לא" הוא עם המאהבת, הוא הבטיח לה לבוא להופעה/פתיחת תערוכה/שיעור זמרה שלה או כל תחביב אחר שמתפחות מאהבות. הוא לא הגיע כי הוא אכל פיצה עם אשתו. עכשיו היא כועסת. אז עכשיו הם קונים צמיד בקומה 40 במגדל היהלום.
"מתי הוא יהיה?"
"אולי באזור 13:00".
"אז מה אני אמורה לעשות?? (היי, בלי עצבים גבירתי! תגידי תודה שיש לנו כסף שבאמצעותו אנחנו יכולים להשפיל מחפשי עבודה, כי לנו יש ולך אין), אני פה מ11:00 מחכה (לא רוצה להישמע נואשת או משהו..)
"רוצה לקבוע ליום אחר?"
"אני אחכה, תודה" אני מסתובבת שתוכלו להשתין לי גם על הגב, פספסתם שם נקודה.
13:00
מגיעה למשרדים.
"היי!" חיוך גדול, רק התעוררתי, אכלתי ארוחת בוקר טובה, מניקור פדיקור והנה אני רגועה ונינוחה מוכנה לראיון.
"היי, הוא עוד לא הגיע, רוצה ופל?"
"לא תודה, מים זה בסדר".
13:35
"אה, הנה אתה, הבחורה פה מחכה לך" חיוך גדול וואלה, אולי תמצצי לי?
"היי" חיוך מבוייש, תודה שהסכמת לי לבוא.
מתהלך, מפלרטט, נכנס לפגישה
"טוב כנסי, אילנה, תכיני לי תה!"
אילנה נכנסת עם תה וופל.
"איכס אילנה שמת סוכר? נו באמת. רוצה את התה?" תסתפקי בשאריות שלי יחד עם פרצוף זה ממש מגעיל ואת גם שמנה , אבל אם בא לך תזרמי.
"לא, תודה".
"טוב אילנה קחי את זה מפה ותעשי לי חדש".
"סליחה, אני צריך לעשות כמה טלפונים. אז מי את?" אני.. כן, שלום, לא העברתם לי  את האנשי קשר למכשיר! עסקתי בעבר.. סליחה? הייתם אמורים לספק את זה כבר שלשום, אני מבטל את התשלום! אני כרגע מחפשת.. כן, בוא תראה את חדר הפגישות שלנו, יש לנו מערכות הפעלה מובנות. וזהו בגדול.. מה עוד תרצה לדעת? מה אמרת?
"אה, טוב תראי, את בחורה יפה אין סיבה שלא תצליחי נכון?"
"אה.." חיוך זנותי או הבעה מאופקת של מקצועית? הבעה מאופקת.
"טוב תשלחי לי קו"ח ונראה מה אני יכול לעשות בשבילך". שיט, אחורה פני! חיוך זנותי, מהר!
"שלחתי לך לפני שבאתי, בגלל זה זימנת אותי לא?"
"אה כן, לא חשבתי על מזהו, טוב נראה כבר תיהי איתי בקשר שבוע הבא" לאאא! מאוחר מדי! להתכופף מהר, מחשוף! מחשוף!
"אוקיי, אם תרצה אני מוכנה גם בהתנדבות כמה זמן, אתה יודע, שתתרשם מהעבודה שלי"
"טוב דברי איתי שבוע הבא, יש לי כמה פגישות.."
"טוב, תודה רבה שהקדשת לי זמן.."
"אילנה מה עם התה?"
שבוע, שבועיים, אין עם מי לדבר בצד השני. המאהבת, שוב נעלבה, והוא לוקח אותה סיבוב בקפריסין.



יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

הצעה 1:

שולחת קו"ח, שולחת קו"ח, שולחת קו"ח.. מעבד.. מעבד.. סוף סוף צלצול!
"שלום?"
"שלום! את שלחת לנו קו"ח בקשר למשרה (מטיילת עם בע"ח, מארגנת פעילויות בקתדרלה המרכזית בירושלים, שוטפת מטבעות בבנק, מאכילה את התנינים ברשת לקוסט..לבחירה)?
"כן ?!?!?! (םליז, פליז, פליז כן!!!)
"יופי, תראי.. בואי דברי איתי עוד שעתיים ו18 דקות, פשוט בדיוק נכנסתי ל (קופת חולים, לבקר את חמותי, לקחת את הילד מהגן, לבית מלון עם קוקי המאהבת שלי, לפגישה עם מישהו חשוב שצריך לדבר איתי על כמה אנחנו חשובים)
"אוקיי.."
"אוקיי, יופי.. ממממ ביי".
כעבור שעתיים ו17 דקות.
"היי.. בקשר למשרה..?"
"אה נכון בדיוק קטעו אותנו מקודם (את יודעת איך זה ילדים/אנשים חשובים/מאהבת, צחוק קצר מצפה לתגובה, קול של חנק קל מצידי), בקיצור רק רציתי להגיד לך שאת פשוט לא מתאימה כי אני מחפש מישהי עם נסיון (בבע"ח עם מחזור חיים ממוצע, מפרטי הצליבה של ישו, במציצות זריזות מתחת לשולחן, בשמירה על הילדים בזמן שאני מבלה עם אנשים חשובים יותר ממני בנסיון לייצר הרבה כלום). אוקיי?"
"אוקיי.." קליק..

המשך יבוא..