יום ראשון, 25 בנובמבר 2012

החמות שלי- שובו של הפאג'ר

החמות שלי היא אישה מתחשבת.
החמות שלי כל כך מתחשבת שהיא מטריחה את עצמה פעמיים בשבוע ובאה לבקר את הבן שלה האסיר. שבוי בידי אישה מטורפת.
החמות שלי נוסעת מרחק של שעה וחצי לכל כיוון, עולה בכבדות במדרגות ונאנחת, כי מי הבחורה השפויה שגרה בקומה ראשונה. מה היא תעשה כשיהיו לה חמישה ילדים, קניות והבן שלה קורא עיתון בסלון? היא נאנחת גם כי כואבת לה הברך. הכלה שלה לטענתה גם עושה פוליש במדרגות במיוחד לכבודה כדי לשבור לה את הראש. את זה כמובן אני שומעת כשהיא מדברת בדיסקרטיות של קרנף עם מזל/יפה/טובה/שפרה הבת המוצלחת שלה שמתקשרת כדי להתעדכן במימדי הזוועה.
החמות שלי אוהבת ביקורי פתע. היא כל כך מתחשבת שהיא אוהבת להגיע דקה אחרי שהוא חוזר הביתה ולא הספקת להרים מהספה והרצפה את התסכולים שלך מאותו היום.
היא מחייכת בסלחנות לקופסת הנוטלה הפתוחה, מרחרחת בעדינות את המטבח ואותי ובמבט של סבל אין קץ, עורכת לפני הבן שלה, בצלחת אחת ארוחת ערב.
היא עומדת לידו ומסתכלת עליו אוכל בעיניים דומעות.
היא ממלאת את המקרר והמקפיא בשניצל מטוגן, עוף מטוגן, בשר מטוגן, קציצות מטוגנות ותפוח אדמה מטוגן.
את הכרובית הלא מטוגנת, הפלפל, העגבניות, הסלמון המעושן, הקממבר, הפטריות, החלב 1% והלזניה מאתמול היא שמה באלגנטיות בתחתית שקית הזבל אותה היא לוקחת ושמה בעצמה בתחתית המכולה.

היא מתיישבת וממיינת את הכביסה לערימה שלי וערימה שלו. את הערימה שלי אני עתידה למצוא מתחת לישבנה כריפוד לעצמותיה. את הערימה שלו היא מקפלת ברוך ובאהבה אין קץ. דמעות בעיניה כשהיא נזכרת בסירובי להכניס מגהץ הביתה (כל מי שיש לו מגהץ בית יודע, זה מחייב!)

לבסוף היא מגניבה מבט לפינה בה אני יושבת מצונפת מחכה להושיט את הלחי השביעית.
"אז מה מצאת היום?" טון נחמד, מבטא נוטף פולניות ודבש. פרדוקס מטריף חושים בדיסונס הקוגנטיבי שלו.
"שלחתי קצת קורות חיים, הלכתי לראיון".
"אממ.. אז תגידי, במה את באמת עובדת?"
"אני לא."
"אה-אה. השאלה שלי, חמודה שלי אני בכוונה מדברת אליך במילים נורא איטיות כדי שגם כלה אוטיסטית תוכל להבין, מה באמת המקצוע שלך?"
"תראי, עשיתי תואר ראשון ועכשיו אני באמצע תואר שני בכלכלה/מנהל עסקים/סוציולוגיה/תקשורת/פילוסופיה/מדעי המדינה"
"אבל מה המקצוע שלך, אישה מטומטמת, מרעיבה לי את הבן, הורסת לו את החיים, את עוד תהרגי אותי ותקברי אותי לפני שתביאי לי נכדים, פקידה? מזכירה? חשפנית? דיילת קרקע? גננת?"
"אני.. אני  מתעסקת בכמה תחומים, אין איזה משהו אחד רק שאני יכולה לעשות"
"הבנתי" היא נאנחת, לא, היא לא תוכל לעזוב את העבודה שלה בזמן הקרוב בתור פקידה זוטרית לענייני נמלים במשרד לייצור אבטיחים עגולים, משרה אותה היא ממלאת בנאמנות כבר 30 שנה. קודם כל המשרד יקרוס בלעדיה. אז מה אם היא יותר חולה בבית מאשר במשרד? היא צריכה לפרנס את הבן שלה, לממן אותו, כי למה שמהנדס שמשלם שכר דירה נמוך ללא ילדים, משכנתא או רכב יוכל לאכול טוב כל עוד אישתו, טעות חייו, שיערות השיבה של המשפחה, המורדת, הבעייתית, מושא הרכילות של כל העיר שלה, יושבת בבית ומחפשת עבודה.
 "נשמה של אמא, חיים, עיניים, הבן שלי היקר אותו איבדתי לכוחות האופל, אני אחזור השבוע ואני אכין לך ממולאים של אמא. מטוגנים. כמו שאתה אוהב, טוב?"
ובחיוך שמצלק בכאב את פניה היא לוקחת את הנוכחות האוהבת והמתחשבת שלה החוצה.
כן, היא מודעת לזה שאני מודעת לזה ש"השבוע" הולך להתארך עד אין קץ.

החמות שלי

החמות שלי אישה טובה.
החמות שלי דואגת לי כשאין לי עבודה.
החמות שלי מתקשרת אליי פעמיים בשבוע לשמוע מה מצאתי. היא גם שולחת לי משרות בבזק בינלאומי/סלקום/פורקס  לטלמרקטינג/מכירות/ניהול תיקים/עובדת קבלן/זונת צמרת ומתפלאת למה אני לפחות לא מנסה? זה לדוברי שפות, יש אפשרויות קידום ובמיוחד זה לא כאילו את יכולה להיות עכשיו בררנית כשהבן שלי הוא היחידי שמביא הביתה כסף.
"היי חמות"
"היי כלה פרענקית שאני לא מבינה למה הבן שלי בחר בה ולא בעורכת דין/מהנדסת מחשבים/רופאה מבית טוב, מה שלומך?"
"מצויין, אני כל כך נהנית להיות בבית ולא לעשות כלום כל היום ולשחק אותה מסכנה כשהוא חוזר הביתה עד שהוא מסכים לעשות גם כביסה וכלים, כן כן, הבן שלך, הכל טוב?"
"מעולה, כואבת לי הרגל/השן/היד/הברך יש לי שיעול/וירוס/שפעת/דלקת, כולם מרחמים עליי ובנוסף לכל יש לי אותך על הראש"
"יופי, אני כל כך שמחה לשמוע שהכל כרגיל"
"תגידי, כלה סתומה שכנראה לא יודעת להשתמש בזיבינט, את מכירה אתר- אולג'ובס?"
"כן."
"את מחפשת שם?"
"כן ברור"
"כי שאלתי את אסתר/יפה/טובה/מזל הבת המוצלחת שלי והיא אומרת שיש שם מלא משרות ממש טובות שאפילו את תוכלי להתקבל אליהן."
"מממ..."
"בקיצור אני שולחת לך משרה במשרה חלקית במשרד של סרסור, אני בטוחה שיש לך את הכישורים הנדרשים."
"תודה לך חמות נערצת על שאת מועילה בטובך להתפנות מטיגון השניצל שלך מספיק זמן בשביל להושיט עזרה לאוכלת נבטים ומרעיבה בעלים"
"אז תשלחי להם קורות חיים טוב?"
"ברור"
קליק.

יום חמישי, 8 בנובמבר 2012

הצעה 2:
שולחת קו"ח וכו'.
יש! יש ראיון. מתרגשים, מתלבשים, יוצאים מוקדם.
השעה 10:00. הראיון ב11:00.
"היי! כבר יצאת?"
כן ברור, אני ליד הבניין משעה 10:00.
"כן, יצאתי כבר, יש עכשיו פקקים, לא רציתי לאחר".
"אה, תראי המראיין/הבוס הגדול/המעביד הראשי לא הגיע עדיין."
"אוקיי, בסדר, יש עוד שעה."
"אז זהו שכנראה הוא לא יגיע תוך שעה."
"אה.. מתי הוא צפוי להיות?"
"לא יודעת, אני לא המזכירה אני רק מעבירה לך כי הוא ביקש ממני."
"אה, אז אפשר לדבר עם המזכירה?"
"לא פה, אולי עוד חצי שעה תנסי אז."
קליק.
יש ציפורים בשמיים, מאגניב. לא חשבתי שי ציפורים בתל אביב. היי מגניב! הומלס מנגן בחלילית.
כעבור חצי שעה, גרון יבש ואוזניים צורמות-
"שלום, יש לי פגישה עם ביג בוס ב11:00 מתי הוא צפוי להגיע?"
"מי את?"
"אה, התקשרתם אלי מקודם, יש לי פשוט פגישה איתו"
"אמרתי לך! אני לא המזכירה! עוד לא הגיעה."
קליק.
11:15. אין אנשים ברחוב. מדי פעם עוברי אורח אלגנטיים עם תיק של עבודה עוברים לידי עם חיוך גדול ועושים לי "זין" עם היד.
"שלום, אה, יש לי פגישה עם הבוס..?"
"כן, טוב תראי המזכירה לא פה, הוא יהיה באזור 12:00".
"באיזה שעה בדיוק?"
"אזור 12:00. אין לתת לך שעה בדיוק. רוצה תחכי."
"אוקיי, לא, פשוט שאני אדע אם להישאר באזור.."
"תעשי איך שאת חושבת."
קליק.
אני זונת חיפוש עבודה.
אני נשכבת על הכביש ונותנת לציפורים לחרבן עליי ולמוניות לדרוס אותי. למזל טוב.
12:00
"היי, הבוס כבר הגיע?"
"לא" הוא עם המאהבת, הוא הבטיח לה לבוא להופעה/פתיחת תערוכה/שיעור זמרה שלה או כל תחביב אחר שמתפחות מאהבות. הוא לא הגיע כי הוא אכל פיצה עם אשתו. עכשיו היא כועסת. אז עכשיו הם קונים צמיד בקומה 40 במגדל היהלום.
"מתי הוא יהיה?"
"אולי באזור 13:00".
"אז מה אני אמורה לעשות?? (היי, בלי עצבים גבירתי! תגידי תודה שיש לנו כסף שבאמצעותו אנחנו יכולים להשפיל מחפשי עבודה, כי לנו יש ולך אין), אני פה מ11:00 מחכה (לא רוצה להישמע נואשת או משהו..)
"רוצה לקבוע ליום אחר?"
"אני אחכה, תודה" אני מסתובבת שתוכלו להשתין לי גם על הגב, פספסתם שם נקודה.
13:00
מגיעה למשרדים.
"היי!" חיוך גדול, רק התעוררתי, אכלתי ארוחת בוקר טובה, מניקור פדיקור והנה אני רגועה ונינוחה מוכנה לראיון.
"היי, הוא עוד לא הגיע, רוצה ופל?"
"לא תודה, מים זה בסדר".
13:35
"אה, הנה אתה, הבחורה פה מחכה לך" חיוך גדול וואלה, אולי תמצצי לי?
"היי" חיוך מבוייש, תודה שהסכמת לי לבוא.
מתהלך, מפלרטט, נכנס לפגישה
"טוב כנסי, אילנה, תכיני לי תה!"
אילנה נכנסת עם תה וופל.
"איכס אילנה שמת סוכר? נו באמת. רוצה את התה?" תסתפקי בשאריות שלי יחד עם פרצוף זה ממש מגעיל ואת גם שמנה , אבל אם בא לך תזרמי.
"לא, תודה".
"טוב אילנה קחי את זה מפה ותעשי לי חדש".
"סליחה, אני צריך לעשות כמה טלפונים. אז מי את?" אני.. כן, שלום, לא העברתם לי  את האנשי קשר למכשיר! עסקתי בעבר.. סליחה? הייתם אמורים לספק את זה כבר שלשום, אני מבטל את התשלום! אני כרגע מחפשת.. כן, בוא תראה את חדר הפגישות שלנו, יש לנו מערכות הפעלה מובנות. וזהו בגדול.. מה עוד תרצה לדעת? מה אמרת?
"אה, טוב תראי, את בחורה יפה אין סיבה שלא תצליחי נכון?"
"אה.." חיוך זנותי או הבעה מאופקת של מקצועית? הבעה מאופקת.
"טוב תשלחי לי קו"ח ונראה מה אני יכול לעשות בשבילך". שיט, אחורה פני! חיוך זנותי, מהר!
"שלחתי לך לפני שבאתי, בגלל זה זימנת אותי לא?"
"אה כן, לא חשבתי על מזהו, טוב נראה כבר תיהי איתי בקשר שבוע הבא" לאאא! מאוחר מדי! להתכופף מהר, מחשוף! מחשוף!
"אוקיי, אם תרצה אני מוכנה גם בהתנדבות כמה זמן, אתה יודע, שתתרשם מהעבודה שלי"
"טוב דברי איתי שבוע הבא, יש לי כמה פגישות.."
"טוב, תודה רבה שהקדשת לי זמן.."
"אילנה מה עם התה?"
שבוע, שבועיים, אין עם מי לדבר בצד השני. המאהבת, שוב נעלבה, והוא לוקח אותה סיבוב בקפריסין.



יום ראשון, 4 בנובמבר 2012

הצעה 1:

שולחת קו"ח, שולחת קו"ח, שולחת קו"ח.. מעבד.. מעבד.. סוף סוף צלצול!
"שלום?"
"שלום! את שלחת לנו קו"ח בקשר למשרה (מטיילת עם בע"ח, מארגנת פעילויות בקתדרלה המרכזית בירושלים, שוטפת מטבעות בבנק, מאכילה את התנינים ברשת לקוסט..לבחירה)?
"כן ?!?!?! (םליז, פליז, פליז כן!!!)
"יופי, תראי.. בואי דברי איתי עוד שעתיים ו18 דקות, פשוט בדיוק נכנסתי ל (קופת חולים, לבקר את חמותי, לקחת את הילד מהגן, לבית מלון עם קוקי המאהבת שלי, לפגישה עם מישהו חשוב שצריך לדבר איתי על כמה אנחנו חשובים)
"אוקיי.."
"אוקיי, יופי.. ממממ ביי".
כעבור שעתיים ו17 דקות.
"היי.. בקשר למשרה..?"
"אה נכון בדיוק קטעו אותנו מקודם (את יודעת איך זה ילדים/אנשים חשובים/מאהבת, צחוק קצר מצפה לתגובה, קול של חנק קל מצידי), בקיצור רק רציתי להגיד לך שאת פשוט לא מתאימה כי אני מחפש מישהי עם נסיון (בבע"ח עם מחזור חיים ממוצע, מפרטי הצליבה של ישו, במציצות זריזות מתחת לשולחן, בשמירה על הילדים בזמן שאני מבלה עם אנשים חשובים יותר ממני בנסיון לייצר הרבה כלום). אוקיי?"
"אוקיי.." קליק..

המשך יבוא..