הצעה 2:
שולחת קו"ח וכו'.
יש! יש ראיון. מתרגשים, מתלבשים, יוצאים מוקדם.
השעה 10:00. הראיון ב11:00.
"היי! כבר יצאת?"
כן ברור, אני ליד הבניין משעה 10:00.
"כן, יצאתי כבר, יש עכשיו פקקים, לא רציתי לאחר".
"אה, תראי המראיין/הבוס הגדול/המעביד הראשי לא הגיע עדיין."
"אוקיי, בסדר, יש עוד שעה."
"אז זהו שכנראה הוא לא יגיע תוך שעה."
"אה.. מתי הוא צפוי להיות?"
"לא יודעת, אני לא המזכירה אני רק מעבירה לך כי הוא ביקש ממני."
"אה, אז אפשר לדבר עם המזכירה?"
"לא פה, אולי עוד חצי שעה תנסי אז."
קליק.
יש ציפורים בשמיים, מאגניב. לא חשבתי שי ציפורים בתל אביב. היי מגניב! הומלס מנגן בחלילית.
כעבור חצי שעה, גרון יבש ואוזניים צורמות-
"שלום, יש לי פגישה עם ביג בוס ב11:00 מתי הוא צפוי להגיע?"
"מי את?"
"אה, התקשרתם אלי מקודם, יש לי פשוט פגישה איתו"
"אמרתי לך! אני לא המזכירה! עוד לא הגיעה."
קליק.
11:15. אין אנשים ברחוב. מדי פעם עוברי אורח אלגנטיים עם תיק של עבודה עוברים לידי עם חיוך גדול ועושים לי "זין" עם היד.
"שלום, אה, יש לי פגישה עם הבוס..?"
"כן, טוב תראי המזכירה לא פה, הוא יהיה באזור 12:00".
"באיזה שעה בדיוק?"
"אזור 12:00. אין לתת לך שעה בדיוק. רוצה תחכי."
"אוקיי, לא, פשוט שאני אדע אם להישאר באזור.."
"תעשי איך שאת חושבת."
קליק.
אני זונת חיפוש עבודה.
אני נשכבת על הכביש ונותנת לציפורים לחרבן עליי ולמוניות לדרוס אותי. למזל טוב.
12:00
"היי, הבוס כבר הגיע?"
"לא" הוא עם המאהבת, הוא הבטיח לה לבוא להופעה/פתיחת תערוכה/שיעור זמרה שלה או כל תחביב אחר שמתפחות מאהבות. הוא לא הגיע כי הוא אכל פיצה עם אשתו. עכשיו היא כועסת. אז עכשיו הם קונים צמיד בקומה 40 במגדל היהלום.
"מתי הוא יהיה?"
"אולי באזור 13:00".
"אז מה אני אמורה לעשות?? (היי, בלי עצבים גבירתי! תגידי תודה שיש לנו כסף שבאמצעותו אנחנו יכולים להשפיל מחפשי עבודה, כי לנו יש ולך אין), אני פה מ11:00 מחכה (לא רוצה להישמע נואשת או משהו..)
"רוצה לקבוע ליום אחר?"
"אני אחכה, תודה" אני מסתובבת שתוכלו להשתין לי גם על הגב, פספסתם שם נקודה.
13:00
מגיעה למשרדים.
"היי!" חיוך גדול, רק התעוררתי, אכלתי ארוחת בוקר טובה, מניקור פדיקור והנה אני רגועה ונינוחה מוכנה לראיון.
"היי, הוא עוד לא הגיע, רוצה ופל?"
"לא תודה, מים זה בסדר".
13:35
"אה, הנה אתה, הבחורה פה מחכה לך" חיוך גדול וואלה, אולי תמצצי לי?
"היי" חיוך מבוייש, תודה שהסכמת לי לבוא.
מתהלך, מפלרטט, נכנס לפגישה
"טוב כנסי, אילנה, תכיני לי תה!"
אילנה נכנסת עם תה וופל.
"איכס אילנה שמת סוכר? נו באמת. רוצה את התה?" תסתפקי בשאריות שלי יחד עם פרצוף זה ממש מגעיל ואת גם שמנה , אבל אם בא לך תזרמי.
"לא, תודה".
"טוב אילנה קחי את זה מפה ותעשי לי חדש".
"סליחה, אני צריך לעשות כמה טלפונים. אז מי את?" אני.. כן, שלום, לא העברתם לי את האנשי קשר למכשיר! עסקתי בעבר.. סליחה? הייתם אמורים לספק את זה כבר שלשום, אני מבטל את התשלום! אני כרגע מחפשת.. כן, בוא תראה את חדר הפגישות שלנו, יש לנו מערכות הפעלה מובנות. וזהו בגדול.. מה עוד תרצה לדעת? מה אמרת?
"אה, טוב תראי, את בחורה יפה אין סיבה שלא תצליחי נכון?"
"אה.." חיוך זנותי או הבעה מאופקת של מקצועית? הבעה מאופקת.
"טוב תשלחי לי קו"ח ונראה מה אני יכול לעשות בשבילך". שיט, אחורה פני! חיוך זנותי, מהר!
"שלחתי לך לפני שבאתי, בגלל זה זימנת אותי לא?"
"אה כן, לא חשבתי על מזהו, טוב נראה כבר תיהי איתי בקשר שבוע הבא" לאאא! מאוחר מדי! להתכופף מהר, מחשוף! מחשוף!
"אוקיי, אם תרצה אני מוכנה גם בהתנדבות כמה זמן, אתה יודע, שתתרשם מהעבודה שלי"
"טוב דברי איתי שבוע הבא, יש לי כמה פגישות.."
"טוב, תודה רבה שהקדשת לי זמן.."
"אילנה מה עם התה?"
שבוע, שבועיים, אין עם מי לדבר בצד השני. המאהבת, שוב נעלבה, והוא לוקח אותה סיבוב בקפריסין.
שולחת קו"ח וכו'.
יש! יש ראיון. מתרגשים, מתלבשים, יוצאים מוקדם.
השעה 10:00. הראיון ב11:00.
"היי! כבר יצאת?"
כן ברור, אני ליד הבניין משעה 10:00.
"כן, יצאתי כבר, יש עכשיו פקקים, לא רציתי לאחר".
"אה, תראי המראיין/הבוס הגדול/המעביד הראשי לא הגיע עדיין."
"אוקיי, בסדר, יש עוד שעה."
"אז זהו שכנראה הוא לא יגיע תוך שעה."
"אה.. מתי הוא צפוי להיות?"
"לא יודעת, אני לא המזכירה אני רק מעבירה לך כי הוא ביקש ממני."
"אה, אז אפשר לדבר עם המזכירה?"
"לא פה, אולי עוד חצי שעה תנסי אז."
קליק.
יש ציפורים בשמיים, מאגניב. לא חשבתי שי ציפורים בתל אביב. היי מגניב! הומלס מנגן בחלילית.
כעבור חצי שעה, גרון יבש ואוזניים צורמות-
"שלום, יש לי פגישה עם ביג בוס ב11:00 מתי הוא צפוי להגיע?"
"מי את?"
"אה, התקשרתם אלי מקודם, יש לי פשוט פגישה איתו"
"אמרתי לך! אני לא המזכירה! עוד לא הגיעה."
קליק.
11:15. אין אנשים ברחוב. מדי פעם עוברי אורח אלגנטיים עם תיק של עבודה עוברים לידי עם חיוך גדול ועושים לי "זין" עם היד.
"שלום, אה, יש לי פגישה עם הבוס..?"
"כן, טוב תראי המזכירה לא פה, הוא יהיה באזור 12:00".
"באיזה שעה בדיוק?"
"אזור 12:00. אין לתת לך שעה בדיוק. רוצה תחכי."
"אוקיי, לא, פשוט שאני אדע אם להישאר באזור.."
"תעשי איך שאת חושבת."
קליק.
אני זונת חיפוש עבודה.
אני נשכבת על הכביש ונותנת לציפורים לחרבן עליי ולמוניות לדרוס אותי. למזל טוב.
12:00
"היי, הבוס כבר הגיע?"
"לא" הוא עם המאהבת, הוא הבטיח לה לבוא להופעה/פתיחת תערוכה/שיעור זמרה שלה או כל תחביב אחר שמתפחות מאהבות. הוא לא הגיע כי הוא אכל פיצה עם אשתו. עכשיו היא כועסת. אז עכשיו הם קונים צמיד בקומה 40 במגדל היהלום.
"מתי הוא יהיה?"
"אולי באזור 13:00".
"אז מה אני אמורה לעשות?? (היי, בלי עצבים גבירתי! תגידי תודה שיש לנו כסף שבאמצעותו אנחנו יכולים להשפיל מחפשי עבודה, כי לנו יש ולך אין), אני פה מ11:00 מחכה (לא רוצה להישמע נואשת או משהו..)
"רוצה לקבוע ליום אחר?"
"אני אחכה, תודה" אני מסתובבת שתוכלו להשתין לי גם על הגב, פספסתם שם נקודה.
13:00
מגיעה למשרדים.
"היי!" חיוך גדול, רק התעוררתי, אכלתי ארוחת בוקר טובה, מניקור פדיקור והנה אני רגועה ונינוחה מוכנה לראיון.
"היי, הוא עוד לא הגיע, רוצה ופל?"
"לא תודה, מים זה בסדר".
13:35
"אה, הנה אתה, הבחורה פה מחכה לך" חיוך גדול וואלה, אולי תמצצי לי?
"היי" חיוך מבוייש, תודה שהסכמת לי לבוא.
מתהלך, מפלרטט, נכנס לפגישה
"טוב כנסי, אילנה, תכיני לי תה!"
אילנה נכנסת עם תה וופל.
"איכס אילנה שמת סוכר? נו באמת. רוצה את התה?" תסתפקי בשאריות שלי יחד עם פרצוף זה ממש מגעיל ואת גם שמנה , אבל אם בא לך תזרמי.
"לא, תודה".
"טוב אילנה קחי את זה מפה ותעשי לי חדש".
"סליחה, אני צריך לעשות כמה טלפונים. אז מי את?" אני.. כן, שלום, לא העברתם לי את האנשי קשר למכשיר! עסקתי בעבר.. סליחה? הייתם אמורים לספק את זה כבר שלשום, אני מבטל את התשלום! אני כרגע מחפשת.. כן, בוא תראה את חדר הפגישות שלנו, יש לנו מערכות הפעלה מובנות. וזהו בגדול.. מה עוד תרצה לדעת? מה אמרת?
"אה, טוב תראי, את בחורה יפה אין סיבה שלא תצליחי נכון?"
"אה.." חיוך זנותי או הבעה מאופקת של מקצועית? הבעה מאופקת.
"טוב תשלחי לי קו"ח ונראה מה אני יכול לעשות בשבילך". שיט, אחורה פני! חיוך זנותי, מהר!
"שלחתי לך לפני שבאתי, בגלל זה זימנת אותי לא?"
"אה כן, לא חשבתי על מזהו, טוב נראה כבר תיהי איתי בקשר שבוע הבא" לאאא! מאוחר מדי! להתכופף מהר, מחשוף! מחשוף!
"אוקיי, אם תרצה אני מוכנה גם בהתנדבות כמה זמן, אתה יודע, שתתרשם מהעבודה שלי"
"טוב דברי איתי שבוע הבא, יש לי כמה פגישות.."
"טוב, תודה רבה שהקדשת לי זמן.."
"אילנה מה עם התה?"
שבוע, שבועיים, אין עם מי לדבר בצד השני. המאהבת, שוב נעלבה, והוא לוקח אותה סיבוב בקפריסין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה